פינת החי נכנסה לשגרה וכמו כל דבר חדש כמו כל התחלה מוזר, שונה, אבל מסתבר – עושה טוב בנשמה. כל אחת התחברה לחיה שאיתה מפתחת יחסים של קרבה. לשאלה מי בעצם נותן למי- אין לי תשובה אבל לכולנו השאיפה, כל חיה וחיה לשחרר מכלובה!
ואם נחשוב קצת לעומק יש לעיתים שבחוץ בחיים, אנו אלה ששמים שרשראות וכלובים – לנפש ולנשמה
לפעמים דווקא כאן בתוך הסורגים- הנשמה מתחילה לעוף למרחקים ושוב ההקבלה בינינו ובין התנהגות החיות בתוך הכלובים הפחד והרתיעה מאנשים, שיוצרים יצורים תוקפניים, הבדיקה לשלם יצירת אמון לפני שמתקרבים. התוכי השובב שללא הרף מפזר תסכוליו- כמובן שיודע על מי ועד לאן. זוג השפנים שרק בעצמם עסוקים. אקווריום של דגים- במים שלווים, פינת השקטים- שמעצם החיים והזרימה נהנים.
וחברתי היקרה- מר/ גב' איגואנה (לא נעים להוריד לה את התחתונים) אז בשבילי היא שני המינים, בכלוב גדול של זכוכית ולמרות שרוצים להתקרב ולגעת- הרוב ממנה נרתעים. רק מהיד היא אוכלת ולאמבטיות שמש לה אני דואגת. רגועה ונינוחה, מרשימה ביופייה- אבל לפני שמספיקים- היא נעלמת לה בין ענפים ועלים.
דווקא עם החיות יותר קל לנו לגלות את האנושיות שבנו, מוציאים את החמלה, הצורך במגע ואהבה. אחריות להאכיל לנקות לדאוג ולהקשיב, האם קיבלו את כל מה שצריך האם אפשר עוד משהו להעניק?
לכל דבר בטבע יש תהליך ולמרות שאצלי אצה רצה לי דרכי לעיתים זה בדיוק עקב אכילס שלי
אבל כאן למדתי לחכות לפעמים שבועות וימים רק כדי להוריד מהעצים כמה קליפות וענפים שיוסיפו נוף וצבע בפינת החיים. הבנתי והפנמתי שלא הכל בזמן ובדרך שלי אבל, עם רצון טוב לתת , סבלנות והתפשרות יכולה למצוא מחדש את הדרך להיות, פשוט להיות. להיות עם החיות ועם שאר הבנות
חלק מתהליך של בניה הקמה וטיפול של רעיון חדש שיושם כאן במקום. לקוות שכמה שיותר אסירות יוכלו להיות חלק מכל זה וליהנות.
לקוות שלמרות שיודעת שכל מסע מתחיל בצעד אחד- הפינה הקטנה תתרחב ותגדל ותשריש במקום מטרה שתחדור ללב כל, שיחס חם, תשומת לב, דאגה ואהבה פותחים חלון בנשמה. שגם חיות פרא שנכלאות בלובים ואנשים נאמנים ומסורים שבהם מטפלים, מצליחים להפוך ליצורים מדהימים.
אז הלוואי וניתן לחיות לחיות.
