ה כותבת: הדג שאני (קטע קריאה ליום שיא 2013)

לאורך החיים אני דגה שמעדיפה לשחות עם ובתוך החברה, בכלא אני דגה שבוחרת לחיות רוב הזמן לבד.
אני דגה גדולה, זהובה, שרוצה לחיות את החיים עד תום. שואפת לחיים נורמטיביים, בריאים ובעיקר לחיים ללא סמים.

אני דגה שרוצה ובוחרת להתמודד עם המציאות, גם אם היא קשה וכואבת ולא בורחת ממנה כמו בעבר. בעברי, שחיתי אחר הדברים הפחות טובים וכיום אני משתדלת לשחות בעקבות הדברים החיוביים. לרוב, הקבוצה שוחה אחריי, מאחר ואני מבחינה בין טוב לרע ובין רצוי ללא רצוי. אני שוחה במרכזו של האגם, במהירות ובחופשיות, ואם היית יכולה – הכי הייתי רוצה לשחות לעבר החופש. על מנת לשרוד ולהתקיים אני זקוקה למזון פיזי ולמזון נפשי – חום, אהבה, קשר, יציבות והגנה. כאן, בכלא, אני לא תמיד מרגישה שאני מקבלת את אשר לו אני זקוקה. הייתי רוצם לנשום אוויר נקי יותר, צלול יותר, ושבכל נשימה יהיו רוגע, שלווה, מנוחה ושקט נפשי. באיזשהו מקום בעולם יש אגם, ואם פעם אגיע אליו, אהיה מאושרת .