הצבעים שבין שחור ולבן

מצבים • רגשות • שאלות

כלי לעבודה טיפולית אמונית חינוכית

דג מאחורי הסורגים

נכתב ע"י דגנית יערי בשני, 04/11/2013

כנס בינלאומי בתחום חדשנות  התערבויות טיפוליות 

הנושא: דג מאחורי הסורגים- אם כלואה וילדיה

שירות בתי הסוהר בחר לקדם רעיון הקמת מרחבי פינות חי טיפוליות מתוך הבנה שהמפגש עם בעל חיים בכלוב, מזמן התבוננות, למידה ודיאלוג של האוכלוסיות הכלואות ובמובנים סימבוליים נוצר ״דיאלוג בין הכלובים״. שיח מסוג זה, מעצים את יכולות של האדם הכלוא בתחומים שונים. בתהליך הטיפול בבעלי החיים אנחנו מזהים את התפתחות היכולות התפקודיות והמוטוריות של האוכלוסיות החלשות מקרב האסירים ומעודדים את התפתחות הרגשית ושינויים בדפוסי החשיבה וההתנהגות הנוצרים תוך כדי השיח וההתבוננות על עולם בעלי החיים. מתוך תובנה זאת, מתקיימות בתשעה מתקני כליאה שונים באץ התערבויות חינוכיות/ טיפוליות בעזרת בעלי חיים, כשלכל בית סוהר, נבנה קונספט שונה, מותאם למאפייני אוכלוסיית היעד, במבנה הפיסי ובתקציב.

השנה בחרתי לשים דגש טיפולי על פרויקט גידול דגים – "דגים של תקווה", פרויקט שיש בו חדשנות טיפולית משלושה היבטים:

  • הפרויקט הוקם במרחבים טיפוליים בתוך מתקני כליאה.
  • התהליך הטיפולי ממשיך גם כשהמטפל הולך- בעל החיים במרחב האישי של האסירה.
  • הדגים פועלים כממיסים את סורגי הנפש ומתווכים בקשר ובתקשורת בין אם אסירה לילדיה.

״דגים של תקווה״ קם מתוך חשיבה, כי אסירים שיגדלו בעל חיים בתאם ימשיכו את התהליך הטיפולי באופן עצמאי והשלכתי, גם ללא נוכחותו של המטפל האנושי.

בפרויקט חולקו לאסירות דגים וכל אסירה המשתתפת בפרויקט מגדלת בחדרה דג. במקביל לטיפול האישי, המטפל נפגש באופן מסודר עם האם המגדלת דגים ובתהליכים פסיכודינאמיים מעבדים יחד את התכנים העולים דרך תיאוריית ההתקשרות ויחסי אובייקט.
הפרויקט בנוה תרצה צמח מתוך רצון לאפשר לאם הכלואה לעסוק בפעילות טיפולית אשר תנקז לתוכה את הצורך בהבעת רגשות אימהיים, תחזק את תחושת הערך העצמי, תפיג רגשות בדידות ותאפשר תוך כדי תהליכי  טרנספרנס והתרחקות מהacting out- יצירת חוויה של  קשר, שיח ודיאלוג פתוח עם הילד הנמצא מעבר לחומה.

ואכן, הדגים מהווים ״גשר לקשר״, מזמינים שיח ואינטראקציה, מביאים פתיחות וקירבה בין האם האסירה לילדיה, הן בשיחות הטלפון והן בשעות הביקור.

מספרת ש:
״על הבוקר, אני שמה להם אוכל ואומרת להם בוקר טוב, עוד לפני ששטפתי פנים בכלל. הם כמו הילדים שלי״.
כשיעקב היה חולה, אז חממתי לו קצת את המים וניקיתי את הבית שלו ואז הוא הבריא. סיפרתי את זה לילדה שלי והיא אמרה לי:״ אימא, אני גאה בך איך את עוזרת ליעקב ואבי״.

משתפת ח.:
"לא ראיתי את הילד שלי 17 חודשים. הייתי טעונה, כועסת ועצבנית. השיחות עם זיו בטלפון היו קשות ביותר. לא ידעתי על מה לדבר איתו והוא לא הוציא מילה בשיחות האלה. ״קיבלתי דג זהב. זיוי מאד התרגש ושמח שיש לי דג בחדר וביקש ממני שאקרא לדג שלי מסי. כל פעם הוא שואל אותי: ״אימא, מה עם מסי? ואני מספרת לו שהכול בסדר ושלא ידאג. אני מספרת לו מה אכל ואת כל הקונצים שעושה. זיוי צוחק״.
כניסתה של אם אסירה לכלא, יוצרת מצבים של בדידות, חוסר ויטאליות, ירידת הערך העצמי, תחושות  אשם כבדות המובילות לא פעם לדכדוך ולמחשבות אבדניות. אלה באים לידי ביטוי בקשר בין האם האסירה לילדיה. משבר הניתוק  מהילדים והפחד שלהם מפני מה שקורה לאימא בכלא, מהווה ״חור שחור״ ומפחיד. הכעסים והפגיעה של הילד ורגשות האשם של האם, יוצרים מצב של תקשורת מינימאלית ועצורה המקצינה את הנתק, את הפחד ואת רגשות האשם.

אומרת פ.:
״הילד שלי לא רצה לדבר איתי בכלל. יום אחד סיפרתי לו שקבלתי דג לחדר ומכאן הכול זרם. עכשיו הוא רק רוצה לבוא לבקר אותי ולראות את הדג שלי״.

מספר ז. לאמו בשיחת טלפון:
״אימא, קנו גם לי דג״ כמו שלך. קראתי לו גם מסי, כמו לדג שלך״.
לפי קרל יונג, המים הם סימבול למעמקי הנפש ומייצגים תכנים לא מודעים.
מתוך כך ומחשיבה ליצירת מרחב טיפולי אינטימי הוקם בכלא ״חדר רגיעה״. זהו הוא חלל קטן ואינטימי, אשר חלונותיו כוסו בווילונות מאפילים, מחליפי סורגים, המשווים לחדר אווירה מרגיעה. יש בחדר אקווריומים והם דים צבעוניים וצמחי מים. הוכנסו אליו גם כורסה, מזרן יוגה ועזרים מוסיקאליים אשר מאפשרים האזנה למוסיקה שקטה. זהו מקום יחיד במרחב הכלא, המאפשר מפגש עם הלבד והשיח הפנימי האותנטי תוך כדי  צפייה חופשית ומונחית ״בעולם הדממה״.

אומרת ר.:
״כאן אני לומדת לגעת בפחד שלי לאט לאט״.

בברכה, דגנית יערי
מאמנת ומטפלת מומחית בעזרת בעלי חיים רכזת תחום טיפול בבע"ח בשירות בתי הסוהר מדריכת מטפלים וסטודנטים ומנחת קבוצות