הצבעים שבין שחור ולבן

מצבים • רגשות • שאלות

כלי לעבודה טיפולית אמונית חינוכית

כנס בינלאומי בתחום חדשנות התערבויות טיפוליות

נכתב ע"י דגנית יערי בשלישי, 05/11/2013

הנושא: דג מאחורי הסורגים
הדג כממיס את סורגי הנפש וכמתווך בין אם אסירה לילדיה
שירות בתי הסוהר בחר לקדם רעיון הקמת מרחבי פינות חי טיפוליות מתוך הבנה ,שהמפגש עם בעל חיים בכלוב, מזמן התבוננות, למידה ודיאלוג של האוכלוסיות הכלואות ובמובנים סימבוליים נוצר ״דיאלוג בין הכלובים״. שיח מסוג זה, מעצים את יכולותיו של האדם הכלוא בתחומים שונים.

בתהליך הטיפול בבעלי החיים אנחנו מזהים את התפתחות היכולות התפקודיות והמוטוריות של האוכלוסיות החלשות מקרב האסירים ומעודדים את ההתפתחות הרגשית ואת השינויים בדפוסי החשיבה וההתנהגות הנוצרים תוך כדי השיח וההתבוננות על עולם בעלי החיים.
מתוך תובנה זאת, מתקיימות בתשעה מתקני כליאה שונים בארץ התערבויות חינוכיות/ טיפוליות בעזרת בעלי חיים, כשלכל בית סוהר, נבנה קונספט שונה, המותאם למאפייני אוכלוסיית היעד, למבנה הפיסי  של הכלא ולתקציב.

השנה בחרתי לשים דגש טיפולי על פרויקט גידול דגים"דגים של תקווה", פרויקט שיש בו חדשנות טיפולית משלושה היבטים:
הפרויקט הוקם בתוך מתקני כליאה.
התהליך הטיפולי ממשיך גם כשהמטפל הולך- תוך כך,שבעל החיים נשאר במרחב האישי של האסירה.
הדגים פועלים כממיסים את סורגי הנפש ומתווכים בקשר ובתקשורת בין אם אסירה לילדיה.

״דגים של תקווה״ קם מתוך חשיבה, כי אסירים שיגדלו בעל חיים בתאם ימשיכו את התהליך הטיפולי באופן עצמאי והשלכתי, גם ללא נוכחותו של המטפל .
בפרויקט חולקו לאסירות דגים וכל אסירה הלוקחת חלק בו, מגדלת בחדרה דג.
במקביל לטיפול האישי, המטפל נפגש באופן מסודר עם האם המגדלת דגים ובתהליכים פסיכודינאמיים מעבדים יחד את התכנים העולים.
הפרויקט בנוה תרצה ,צמח מתוך רצון לאפשר לאם הכלואה לעסוק בפעילות טיפולית אשר תנקז לתוכה את הצורך בהבעת רגשות אימהיים. ברבים מן המקרים אנחנו מזהים קשרים בהם התפקוד והליווי ההורי התנהלו תוך כדי ראייה מעוותת של התפקיד האימהי וחלק ממטרות הפרויקט הם לחזק את תחושת הערך העצמי, להפיג רגשות בדידות ולאפשר תוך כדי  כך, תהליכים תוך נפשיים ויצירת חוויה של  קשר מתקן על ידי שיח ודיאלוג פתוח עם הילד הנמצא מעבר לחומה.

ואכן, הדגים מהווים ״גשר לקשר״, מזמינים שיח ואינטראקציה, מביאים פתיחות וקירבה בין האם האסירה לילדיה, הן בשיחות הטלפון והן בשעות הביקור.

כניסתה של אם אסירה לכלא, יוצרת מצבים של בדידות, חוסר חיוניות, ירידת  ערך עצמי, תחושות  אשם כבדות המובילות לא פעם לדכדוך ולמחשבות אבדניות. אלה  גם באים לידי ביטוי בקשר בין האם האסירה לילדיה.
משבר הניתוק  מהילדים והפחד שלהם מפני מה שקורה לאימא בכלא, מהווה ״חור שחור״ ומפחיד. הכעסים והפגיעה של הילד ורגשות האשם של האם, יוצרים מצב של תקשורת מורכבת ומעוותת המקצינה את הנתק, את הפחד ואת רגשות האשם.

אומרת פ.:
״הילד שלי לא רצה לדבר איתי בכלל. יום אחד סיפרתי לו שקבלתי דג לחדר ומכאן הכול זרם. עכשיו הוא רק רוצה לבוא לבקר אותי ולראות את הדג שלי״.

מספר ז. לאמו בשיחת טלפון:
״אימא, קנו גם לי דג״ כמו שלך. קראתי לו גם מסי, כמו לדג שלך״.
לפי קרל יונג, המים הם סימבול למעמקי הנפש ומייצגים תכנים לא מודעים.

מתוך כך ומחשיבה ליצירת מרחב טיפולי אינטימי הוקם בכלא ״חדר רגיעה״. זהו הוא חלל קטן ואינטימי, אשר חלונותיו כוסו בווילונות מאפילים, מחליפי סורגים, המשווים לחדר אווירה מרגיעה. יש בחדר אקווריון גדול המכיל דגים מסוגים וצבעים שונים ומגוונים.. הוכנסו לחדר גם כורסה, מזרן יוגה ועזרים מוסיקאליים אשר מאפשרים האזנה למוסיקה שקטה. זהו מקום יחיד במרחב הכלא, המאפשר מפגש עם הלבד והשיח הפנימי האותנטי תוך כדי  צפייה חופשית ומונחית ״בעולם הדממה״.

״כאן אני לומדת לגעת בפחד שלי לאט לאט״.

ניטשה אמר:"מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה,
יוכל לשאת כמעט כל איך"

בברכה,
דגנית יערי