הצבעים שבין שחור ולבן

מצבים • רגשות • שאלות

כלי לעבודה טיפולית אמונית חינוכית

הקוצים שבי

נכתב ע"י דגנית יערי בשני, 28/10/2013

הונח הקיפוד במרכז החדר

י': אני מפחד שהוא יזרוק עלינו את הקוצים שלו.

ר': מה פתאום? הוא קיפוד, רק דורבן עושה זאת.

א' :באמת? מה נכון?

המנחים: לא נביא חיה שיכולה לפגוע בכם. חשוב לנו לשמור על שלומם של המשתתפים, אך גם קיפוד וגם דורבן אינם יכולים לזרוק את הקוצים.

ר' : אז למה אומרים כך?

 המנחים: זו דעה קדומה, דעו שהקוצים הם בסה"כ שערות קשות וכפי שאנו לא יכולים להעיף שערות, כך גם הם.
 

המשתתפים נוגעים בקיפוד. והקיפוד מצדו מתקדר ולא מראה את ראשו.

י': הבטן שלו מאוד רכה ונעימה.

המנחים: נכון. לקיפוד יש צד עוקץ ודוקרני ויש לו גם צד נוסף שהוא רך ונעים. 
המנחים: האם גם לכם יש צד תוקפני? מתי הוא יוצא? איך אתם מרגישים עם זה?
ואז כמעט כולם בחדר רצו לדבר.

צ': הקוצים יוצאים כשמישהו בוגד בי ואני פשוט חותך אנשים ולא רוצה לראות אותם יותר, אבל אני לא אוהב את זה. אני אדם רך עם הרבה נתינה.

ח': כשהקוצים יוצאים אני צריך להרביץ לקירות.

 י' : ואני צריך לראות איך לא לתת לקוצים שלי להיות כ"כ חזקים, כי הרבה פעמים הם יצאו בתוקפנות, דבר שפגע בי ובקרובים אלי.

 ר' פתח נושאים מאוד אישיים וסיפר מתי הקוצים רוצים לצאת.
ל', שאמר שגם הוא לא אוהב כשהקוצים יוצאים, אמר שלו קצת קשה עם איך שאנו מציגים את הקיפוד כי הוא בעצם לא רוצה לתקוף אלא זאת ההגנה שלו וככה הוא שורד.
המנחים אמרו שהוא ממש צודק ושמחו שהוא מחדד זאת. הם הדגישו כי באמת בשביל צד אחד, כאשר הקוצים יוצאים זאת הגנה אך את הצד שני זה יכול לדקור.
המנחים עברו לדבר על כללים שאמורים להיות במסגרת הקבוצה- סודיות וכבוד שיאפשרו תחושת ביטחון.
בינתיים, הקיפוד שהתכדר נפתח וניכר כי מרגיש בטוח יותר.
 

המפגש הבא עם הקיפוד נפתח בקריאת שירו של יונתן גפן על הקיפודה יוכבד
שאלות נוספות שנשאלו בפעילות עם קיפוד:
האם לדעתך החברה רואה שיש לך (נער/ה באוכלוסיית סיכון) הרבה קוצים?
האם הם מרגישים שזה גורם לחברה להעליב אותם?
האם יש צורך לכסות את הקוצים במעיל כשיוצאים החוצה?
האם רק הם יודעים מה יש מתחת למעיל וצריכים לחיות עם סוד קבוע? האם יש בכך יתרון?

צ' : חד משמעית רואים קודם את הקוצים וזה לא פשוט בכלל. צ' מספר בפתיחות על מקרה שהיה לו, בו ראו רק את הקוצים ושכחו מי הוא היה קודם...

ס' ומ' אמרו שלהם לא אכפת מה יגידו ומה יראו, הם לא מסתירים דבר, הם זה מי שהם.

ד' : כמי שהוא חלק מאוכלוסיה בסיכון אני בטוח שיראו קודם את הקוצים וזה מה שיקשה על המפגש עם החברה הישראלית. אני חושב שצריך להסתיר את הקוצים.

י' : בכול אחד יש צד טוב וצד רע ואין מישהו שהוא רק רע, יש מישהו שרע לו ואז הוא פוגע.

ר' : לא מסכים, ממה שאני יודע יש אנשים רעים ויש אנשים טובים.

דיון מתפתח בין המשתתפים. המנחים התערבו ואמרו שיש מספר דעות וזה בסדר שכל אחד חושב משהו אחר.
המנחים מחלקים לכל אחד דף ועיפרון ומבקשים שכל אחד יכתוב מכתב לקיפוד שלו- מה הוא מבקש ממנו? האם רוצה לשנות אותו? מה רוצה לומר לו? הם הדגישו שהמכתב הוא אישי והם לא צריכים להקריא ולהראות אותו לאף אחד.
מספר משתתפים ביקשו בכול זאת להקריא.
3 משתתפים הקריאו מכתבים מאוד אישיים ומשמעותיים. רוב המשתתפים לקחו איתם את המכתבים.
אין ספק כי הקיפוד, שמצד אחד גרם להתרגשות רבה מעצם נוכחותו אך מצד שני לאכזבה כי אי אפשר באמת להחזיק ולהתפנק איתו, גרם לכול המשתתפים להתבונן פנימה ולשאול את עצמם היכן התוקפנות שלהם יוצאת, אך גם איפה הם מוצאים את עצמם רכים ופגיעים.
לפעילות המתוארת  הובא קיפוד
את הפעילות הזו  ניתן לערוך גם ללא נוכחות בעל החיים וזאת באמצעות קלף הקיפוד מתוך ערכת קלפי שחור ולבן.
 ניתן כמובן לשלב עוד קלפים מהערכה על מנת להעשיר את הפעילות.

אלון פרידמן, סטודנט לטיפול הנעזר בבע"ח.

 

תגובה חדשה